החלטה בתיק רע"א 10195/03

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט) לפיה נדחתה בקשה ליתן צו מניעה זמני.

           המבקשים הם בעלי אולמות אירועים. המשיבה היא גוף העוסק במתן רישיונות לשימוש ביצירות המוגנות מכוח זכויות יוצרים, תמורת תשלום תמלוגים. בסוף שנת 2002 פקע תוקפו של ההסכם הקודם אשר נחתם בין המבקשים למשיבה. המשיבה הודיעה למבקשים בתחילת שנת 2002, כך לפי החלטת בית המשפט קמא, כי בחוזה החדש אשר ייכרת עימם, יחושבו התמלוגים לפי שיטה חדשה. אין חולק על כי בעקבות המעבר לשיטה זו, תאמיר התמורה כנגד השימוש ביצירות המוגנות אשר בתשלומה יחוייבו המבקשים. בחודש ספטמבר 2003, הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי, בה עתרו למתן צו אשר ימנע מהמשיבה לשנות את הסדר התשלומים עימם, ללא ניהול משא ומתן, וללא פנייה לממונה על הגבלים העסקיים. במסגרת תובענה זו, ביקשו המבקשים את בית המשפט ליתן סעדים זמניים, לפיהם ימשיכו לחול הסדרי התמלוגים הנוהגים עד היום, עד למתן החלטה אחרת. בית המשפט קמא דחה את הבקשה.

           בית המשפט קמא מצא כי התובענה הוגשה בשיהוי, באשר למבקשות נודע על שינוי שיטת התמלוגים כשנה ומחצה בטרם פנו אל בית המשפט. בתקופה זו, כך לפי ההחלטה, המשיכו המבקשות להשתמש ביצירות מוגנות - מבלי שיחזיקו בידן רישיון לעשות כן. בית המשפט ציין כי מטרת הבקשה היא, בפועל, לכפות על המשיבה, בצו זמני, מתן רישיונות בשיטת התמלוגים הקודמת. בנוסף - קבלתה תחייב את פסילת שיטת התמלוגים החדשה כבר בשלב המקדמי של הדיון בסעדים הזמניים. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

           המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט כאשר לא נענה לבקשתם ליתן סעד זמני, בשל שפעולות המשיבה אינן סבירות, כך לשיטתם, והן כרוכות בשימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי. הם סבורים כי אין הצדקה להעלאת מחירי הרישיונות, העלאה אשר תשית עליהם מכה כלכלית קשה.

           המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי. היא טוענת כי הצווים המבוקשים נועדו לא לשימור המצב הקיים, כי אם לשינויו. עוד היא מוסיפה כי אין בסיס בדין למתן צו הכופה עליה להתקשר בהסכם, והמכתיב לה את תנאי ההתקשרות. לבסוף היא מציינת, כי התמלוגים אותם היא דורשת סבירים בשיעורם.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. לא עלה בידי המבקשים להצביע על עילה שתצדיק מתן צו שמשמעו כבילת המשיבה לחוזה שאין היא חפצה בו. את דרישתם מבססים המבקשים על טענות בנוגע להתנהלות המשיבה כמונופול - על אף שזו לא הוכרזה כמונופול - ועל הניסיונות, לשיטת המבקשות, לחתור תחת חקיקה אותה שוקלת הכנסת. טענות אלה ראויות, אולי, להישמע בפני המחוקק ו/או בפני הממונה על ההגבלים העסקיים, אך אין להן נגיעה לדיון בעניינם של המבקשים המתברר בפני בית המשפט. בכל מקרה, אין בכוחן להצמיח זכות למתן צו מניעה. באשר לטענות בדבר בטלות החוזה, אליהן מתייחסים המבקשים בקצרה, הרי שכפי שפסק בית המשפט קמא בצדק, אין מקום להכריע בהן כבר עתה. לפיכך, צדק בית המשפט קמא במסקנתו לפיה אין ליתן למבקשים את הסעד המבוקש על ידם.

           הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ח בשבט תשס"ד (10.2.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: